"הקפיצו" מדינה שלמה וירצו עבודות שירות בלבד
על פי עובדות כתב האישום המתוקן הנאשמים הם חברי ילדות. לאחר שחרורו מצה"ל נטל נאשם 1 חלק בהימורים בלתי חוקיים במסגרתם צבר חובות כבדים. בשל כך החליט ליצור מצג שווא לפיו נחטף בידי מחבלים וזאת במטרה לגרום לפרסום דבר חטיפתו לכאורה בכלי התקשורת באופן שייוודע לבעלי החוב על חטיפתו לכאורה. נאשם 2 ניסה להניע את נאשם 1 מהתכנית אך לאחר מספר רב של שכנועים נעתר נאשם 2 לסייע לנאשם 1 ולמסור ידיעה כוזבת. נאשם 2 מסר לשוטר שנאשם 1 נכנס לכפר ערבי כדי להביא מפתח ברגים בכדי לטפל בפנצ'ר ומאז נעלמו עקבותיו, בעת שבפועל נאשם 1 הסתתר באזור קריית ארבע.
בעקבות הדיווח הופעל נוהל חירום מחשש לחטיפה, הוקפצו לאזור כוחות ביטחון רבים שכללו בין היתר אלפי חיילים, יחידות מיוחדות, כלי טיס ואמצעים נוספים, כמו כן הונחו מחסומים רבים על צירים במרחב והחלו סריקות בכפרים סמוכים תוך הטלת מגבלות על תנועת תושביהם. במספר מקרים אף התקיימו הפרות סדר כלפי כוחות הצבא שסרקו את האזור. בסופו של דבר ולאחר שעות של חקירה על ידי חוקרי שב"כ, נשבר נאשם 2 והודה כי הדיווח שמסר היה כוזב ובהמשך הוביל את חוקרי שב"כ למקום המסתור של נאשם 1.
נאשם 1 הורשע בעבירה של מסירת ידיעות כוזבות ובקבלת דבר בתחבולה ונאשם 2 הורשע בעבירה של מסירת ידיעות כוזבות ובסיוע לקבלת דבר בתחבולה.
על פי תסקיר שירות המבחן נאשם 1 עובד כמנהל סניף בחנות מזון ולפני שנתיים העתיק את מקום מגוריו לאילת, לטענתו בשל ההד הציבורי שיצרה הפרשה. שירות המבחן התרשם כי לנאשם גישה מטשטשת ומניפולטיבית, תוך השלכת האחריות למעשיו על גורמי אכיפת החוק וכי אין מקום להציג המלצה טיפולית בעניינו. בתסקיר של נאשם 2 צויין כי הוא נשוי ועובד כפקח תנועה ושהסיכוי להשינות העבירה מצידו הוא נמוך מאוד. כמו כן שירות המבחן קבע שסיכויי שיקומו גבוהים מאוד והומלץ לבטל את הרשעתו.
ב"כ המאשימה ציינה את ההשלכות הציבוריות הקשות של המעשים וטענה כי מדובר בחומרה ברף הגבוה ביותר. עוד ציינה כי הנאשמים השתמשו בכוחות הביטחון ועשו בהם ובנכונות החברה הישראלית "לא להפקיר פצועים בשטח" שימוש ציני לצרכיהם מתוף מניע כספי. בנוסף הציגה את הרשעתו הקודמת של נאשם 1 וטענה כי יש לתת משקל נמוך לנסיבותיהם האישיות של הנאשמים.
ב"כ נאשם 1 עו"ד משה יוסף טען כי עמדת המאשימה קיצונית לחומרה, ומדגישה יתר על המידה את שיקול הנזק הפוטנציאלי שלא בוסס. עוד טען לשיהוי בהגשת כתב האישום מאז בוצעו העבירות. בנוסף ציין כי הנאשם שירת כלוחם במהלך שירותו הצבאי והוצגו המחירים שהנאשם שילם מבחינה אישית ומשפחתית בגין הטעות שעשה.
ב"כ נאשם 2 עו"ד עידן גמליאלי טען כי בפועל נגרם "רק" נזק כלכלי למדינה אשר מטופל בכל מקרה בהליך אזרחי. בנוסף טען כי נאשם 1 הונה את נאשם 2 בשליחת הודעות על ניסיון אובדני וכי נאשם 2 לא ידע על מטרת הנסיעה המשותפת של השניים וגם לאחר שנודע לו ניסה להניע את נאשם 1 מהמעשים. בנוסף הפנה לתסקיר שירות המבחן אודות נסיבותיו האישיות לרבות אובדן אביו.
בהחלטתו מיום 24.6.18 קבע בית משפט השלום בירושלים מתחמי ענישה נפרדים לשני הנאשמים. בית המשפט ציין כי הנאשמים ניצלו שנים ממאפייניה הבולטים של המדינה לצורך האינטרסים הצרים של נאשם 1 והם עשו זאת בצורה מתוכננת ומחכמת. חומרת המעשים אף מודגשת בתוצאותיהם שגרמו לבזבוז משאבים, סיכון למחפשים ופגיעה באוכלוסייה המקומית. לזכות הנאשמים נזקפה הודייתם בכתב האישום המתוקן, גילם הצעיר בזמן המעשים והמחיר שכבר נגבה מהם עקב הפרסום ברבים. בית המשפט התחשב גם בכך שמדובר בעבירה הפלילית הראשונה שביצע נאשם 2. בסופו של דבר לאחר שהתחשב בכל השיקולים החליט בית המשפט להשית על נאשם 1 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, מע"ת וקנס כספי ועל נאשם 2 3 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, מע"ת וקנס כספי. (ת"פ 52534-06-15)
הצהרה משפטית: האמור בכתבה/מאמר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו תחליף ליעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, האמור באתר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו בא במקום יעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, עורכי הדין המפורסמים באתר הינם עורכי דין פרטיים ולהם האחריות הבלעדית על איכות הייצוג ואין בהצגתם באתר משום מתן המלצה עליהם. הנהלת האתר עושה מאמצים בניסיון לאתר בעלי זכויות על תמונות וסרטונים, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר